ספר "נפלאות עולם היוגה - שיטת יוגה-יאם"

הספר ניפלאות עולם היוגה הוא פרי של שלושים שנות חיים עם יוגה.והוא מביא לפני הקורא את החיבור המופלא בין הפילוסופיה של היוגה והפן המעשי היישומי שלה.
ספר זה נועד בראש וראשונה לתלמידי היוגה בכל השיטות והדרכים,ובמיוחד לתלמידי בקורסים השונים בעבר בהווה ובעתיד. התלמיד יוכל להיעזר בספר המכיל את כל החומר של הקורסים לצורך עיון ותירגול בבית.
יחודו של הספר בכך שהוא מביא שיטה מקורית של יוגה במסורת הטאנטרה, שיטת יוגה יאם- יוגה אנרגטית מדיטאטיבית, שנוצרה פה בישראל על ידי מורה ליוגה ישראלי.
לטובתם של הגולשים באתר מובא כאן תוכן הענינים של הספר, וכן מידי פעם פרק נוסף של הספר.
הספר כולו מחפש כרגע מו"ל. וכל מי שיכול לעזור בכך יבורך.

תוכן העניינים

הקדמה: תולדות המסע שלי ליוגה ועם יוגה

מבוא:
1. יוגה אנרגטית מדיטטיבית - יוגה יאם
2. מקורות השיטה

שער ראשון: הידע והמקורות
1) מהי יוגה, ומהם סוגי היוגה השונים
2) מהרישי פאטאנג'לי: שמונת איברי היוגה
3) היוגה הטאנטרית לפי הקשמיר-שאיוויזם
4) קונדליני אלת האהבה, היצירה והריפוי
5) הגוף האנרגטי, הנאדים והצ'אקרות
6) ארבע רמות הצליל, או כיצד הופכים מילים לתדרים אנרגטיים רבי עוצמה
7) פורנאננדה סואמי: "סאט צ'אקרה נירופנה", החקירה והתיאור של הצ'אקרות.
8) "צ'יטה": מכלול כלי ההכרה ופעולתם בתפיסת היוגה הטאנטרית

שער שני: העשייה
א. הברכות
1) הברכות ותהליכי העבודה האנרגטית
2) פראנאיאמה: טכניקות הנשימה לצ'אקרות
3) הברכה לאדמה
4) הברכה לירח
5) הברכה לאש
6) הברכה לשמש
7) הרפיה, יוגה נידרה
ב. המדיטציה
1)מדיטציה ומדיטציה בשירה
2) 7 המדיטציות בשיטת יוגה יאם
3)תמליל מדיטציית חניכה לקונדליני וניתובה בצ'אקרות
4) תמליל מדיטציית נתינה לעולם

ניספחים
1) הברכה לאדמה תמצית שילדית
2) הברכה לירח תמצית שילדית
3) הברכה לאש תמצית שילדית
4) תוכנית הקורס ליוגה יאם
5) תוכנית הקורס להכשרת מורים ליוגה
6)טבלא המקשרת את התנוחות עם הברכה בה היא מוסברת
7)ביבליוגפיה לקריאה נוספת

---

מתוך הספר: שער ראשון - פרק 3

 

 היוגה הטאנטרית לפי הקשמיר-שיוויזם

(פרק נוסף מספרו של ניסים אור ים- נפלאות עולם היוגה)

מהי היוגה הטאנטרית

המושג יוגה טאנטרית אינו מציין סוג של יוגה כמו האתה יוגה, ראג'ה יוגה וכו' (ראה פרק מהי יוגה) אלא מצביע על הבסיס הפילוסופי השונה של יוגה זאת.

רוב סוגי היוגה השונים מתבססים על הפילוסופיה של הסאנקיה והוודאנטה, והתרגום המעשי שלהם בא לידי ביטוי  בפסוקי היוגה של פטאנג'לי (ראו פרק "מהרישי פאטאנג'לי "). היוגה הטאנטרית מבוססת על הפילוסופיה הטאנטרית, ואין לה  מעצם אופייה ומהותה ספר יסוד אחד כדוגמת ספרו של פטאנג'לי. במקום זאת קיים אוקיאנוס של טקסטים טאנטריים, שהמובהקים שבהם הם ספרי הטאנטרה של האסכולה הקאשמיר-שיויסטית. ספר מעולה על הטאנטרה הקאשמיר-שייויסטית הוא:KASHMIR S`AIVISM, The central philosophy of tantrism מאת פרופסור קמלקאר מישרה (Kamalakar Mishra) מאוניברסיטת בנרס שבהודו.

יחודה של היוגה הטאנטרית:יוגה המחבקת ומקדשת את החיים הארציים. רואה בחוויות ובהנאות הארציות,  מתנה נפלאה ומקודשת המאפשרת את חווית היוגה

מטרותיה של היוגה הטאנטרית אינן שונות ממטרות היוגה כפי שהן מנוסחות אצל פטאנג'לי ואחרים, והן שחרור, הארה וחיים נאורים. אלא שמתוך השוני שבתפיסת העולם הטאנטרית התפתחה היוגה הטאנטרית בגישה שונה לחיים ולדרכים להגיע לחוויית היוגה ולמטרותיה. הטאנטרה מחבקת ומקדשת את החיים הארציים. היא רואה בחוויות ובהנאות הארציות, שהיקום מזמן לנו, מתנה נפלאה ומקודשת המאפשרת את חוויית היוגה. הטאנטרה אינה רואה בחושים ובהנאות החושים מחסום להתפתחות רוחנית, נהפוך הוא: היא משתמשת בחושניות כמנוף להתפתחות ולחוויית השלם. הטאנטרה אינה שוללת  שום דרך. אין בטאנטרה מעצם מהותה משנה סדורה של יוגה כמו אצל פטאנג'לי, ולכן כשמדברים על היוגה הטאנטרית מדברים יותר על גישה לחיים מאשר על טכניקה יוגית זאת או אחרת.

פרושי המילה טאנטרה

למילה "טאנטרה" בסנסקריט אין פירוש או מקבילה אחת בשפות אחרות. פירושה "להרחיב", "הרחבת התודעה", ומשמעה דיסציפלינה פילוסופית, המאפשרת למי שחי אותה את הרחבת תודעתו.

המילה "טאנטרה" פירושה גם "מארג", "שרשרת" או "מחרוזת", והכוונה היא למארג של היקום, שבו כולנו חיים ומחוברים הדדית, וגם למארג הפנימי בתוכנו – הגוף האנרגטי, הנאדים והצ'אקרות, שהיוגי הטאנטרי מתחבר אליהם באימון שלו להרחבת התודעה ליוגה.המילה "טאנטרה" פירושה גם ספר, וגם שיטה.

 

הנחות היסוד והמהות העיקרית "לוקאננדה סאמאדהי סוקאם"

הנחת היסוד המרכזית של הטאנטרה מתבטאת בפסוק: "כל מה שכאן – שם, מה שלא כאן – לא שם". פסוק זה, המופיע בוישוסארה טאנטרה, מציין את האחדות הבלתי-נפרדת של היחיד עם העולם ועם היקום. אותו אחד שקיים בתוכנו הוא אותו אחד שקיים בכול, ואנו יכולים להגיע לחוויה זאת ולהבנה זאת של חוויית השלם רק באמצעות התבוננות פנימית בכלים שהטאנטרה-יוגה מציעה. היכולת שלנו לראות ולהבין את האחדות ואת ההרמוניה המופלאה של היקום מתפתחת לא באמצעות חקירה חיצונית אלא באמצעות החוויה וההכרה של השלם בתוכנו, של הטבע האמיתי שלנו, מי שאנחנו באמת.

מתוך הנחת יסוד זאת, שהיא ממאפייניה הבולטים של הפילוסופיה המוניסטית הקשמיר-שיוויסטית, מתפתח המארג של הטאנטרה. הפסוק "לוקאננדה סאמאדהי סוקהם"  מתוך הפסוקים של שיווא 18\ 1 משמעותו: האננדה, האושר העילאי, האהבה השמימית הנחווית בסאמאדהי, בחוויית האחדות והשחרור שהיא מטרת היוגה, והאושר הנובע מהנאות ארציות, מהנאות החושים בעולם הזה ("לוקה" – פירושו ארץ או עולם), חד המה. אין בטאנטרה דואליות, נפרדות, הפרדה בין רוחני לארצי, גשמי לאלוהי. כל היש הוא מקודש. כל היש מחובר בטאנטרה במארג אחד, כשנגיע לתובנה זאת בתוכנו כל דפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו עם עצמנו, עם אנשים קרובים או רחוקים, עם הטבע, עם בעלי החיים, משתנים. שכן אם הכול אחד, והוא מקודש, אם אין עליונים ואין תחתונים, אין נבחרים ואין נחותים – מתפתחים בתוכנו באופן ספונטני (ולא כמצוות אנשים מלומדה) ערכים של קבלת הכול באהבה ללא תנאי, שמחת חיים, אהבת החיים, קבלת המוות כחלק מהחיים. כל היאמות והניאמות, שפטאנג'לי מביא כתנאי לתהליך היוגה, צומחים ומתפתחים אצל היוגי הטאנטרי באופן טבעי, ככל שאמיתות פילוסופיות אלה הופכות מושרשות בתוכו.

יתרה מזאת: כל הערכים שאנשים מודעים אליהם "בעידן החדש", מטפחים ומשתדלים לחיות לפיהם, כמו למשל, התנהגות חומלת לכול, הפסקת הניצול של אנשים, קרקע, מים ואויר לצורך סיפוק תאוות בצע, התנהגות אנושית עם בעלי חיים ועם צמחים, גם כל אלה ורבים אחרים מקורם בפילוסופיה הטאנטרית, שלפיה הכול מקודש והכול מחובר, וכל פגיעה באחר הנה פגיעה בעצמנו, כי אין אחר!!!

שיווא ושאקטי השחקנים הראשיים ביוגה הטאנטרית

השחקנים הראשיים ביוגה הטאנטרית הם שיווא ושאקטי. הכוונה איננה לאל שיווא, שהוא חלק מהפנתיאון העשיר של האלים ההודיים, אלא במובן של התודעה האוניברסאלית, התודעה העילאית הטהורה. פירוש המילה "שיווא" – "הטוב האולטימטיבי", שהכול נכלל בו. כל דבר, מגרגר חול ועד נשיא ארה"ב, אינם אלא שיווא, תודעה טהורה.

בת זוגו היא שאקטי, שהיא האנרגיה והדינאמיות המפעילות את היקום. שיווא ושאקטי אינם נפרדים לעולם. הם פנים שונות לאותו אחד. "שאקטי היא הפנים של שיווא, כשם שכשאנו מסתכלים בפניו של מישהו אנו יודעים מיהו, כך כשאנו חשים בשאקטי עובדת בתוכנו אנו מגיעים לידיעת השלם" (מוקטאננדה קונדאליני, סוד החיים, עמוד 17).

שיווא ושאקטי, המחוללים של היקום, השניים שהם אחד, כשם שהם מצויים בכול הם מצויים בתוכנו: בכל תא בגוף הפיזי, בכל נאדי ובכל צ'אקרה בגוף האנרגטי. מכאן נובעת הסאדהנה, האימון הרוחני של היוגה הטאנטרית, שאת עיקריה אני מביא כאן בקיצור, ובהרחבה אפשר לקרוא ביתר פרקי הספר.

הסדהנה האימון  המרכזי של היוגי הטאנטרי

הסאדהנה של הטאנטרה-יוגה: שדה האימונים של היוגי הטאנטרי הוא הגוף הפיזי על כל מערכותיו, והגוף האנרגטי הכולל את נתיבי האנרגיה: השושומנה, הנתיב המרכזי; הצ'אקרות, מרכזי האנרגיה; והצ'יטה, ההכרה. הגוף הפיזי, שהוא המשכו או התגשמותו של הגוף האנרגטי, חייב להיות כלי מתאים ומשוכלל להכלת האנרגיה של שאקטי, ומכאן בא האימון הפיזי בתנוחות ובנשימות. אנרגיה זאת, השאקטי בתוכנו, נקראת גם קונדאליני. יש לה שני אספקטים ראשיים: (1) להיות האם של הגוף הפיזי על כל מערכותיו, לקיים את הגוף הפיזי; (2) להעיר אותנו אל התודעה הקוסמית שבתוכנו, לאפשר לנו התפתחות רוחנית ולהראות לנו את טיבה של התפתחות זאת. באספקט הזה קונדאליני או שאקטי רדומה בתוכנו, והיא מתעוררת בזמן הנכון, כשאנו בשלים. "כשהיא מתעוררת היא מזנקת ועולה כשרשרת של אורות בוהקים, הצליל הקסום הנובע ממנה הוא כזמזום עמום של עדת דבורים שיכורות אהבה..." כך מתאר פורנאננדה סואמי בבית 11 בספרו סאט צ'אקרה נירופנה את התעוררותה של השאקטי בתוכנו, את השיכרון של התעוררות האנרגיה הרוחנית (ראו פרק "פורנאננדה").

שיווא, בן זוגה הנצחי, שוכן במלואו בתוכנו בצ'אקרת הכתר, בסהסרארה, שם אנו חווים את הסודות המופלאים של הטאנטרה ושל היוגה, הסוד של האחדות בכול, חוויית השלם. כשקונדאליני מתעוררת בתוכנו כל רצונה הוא לזרום לעבר בן זוגה הנצחי ולהתמזג איתו בסמהרסיה, בעונג של הזיווג המקודש. את דרכה לכתר הראש, לשיווא, בן זוגה הנצחי, היא עושה לאורך הנתיב המרכזי, השושומנה. עמוד השידרה האנרגטי במקביל לעמוד השידרה הפיזי מסע זה הוא המסע הרוחני האמיתי שלנו. הצ'אקרות, מרכזי האנרגיה, שדרכם היא עוברת, עוברים תהליך של טיהור, ריפוי והעצמה.

בשביל היוגי הטאנטרי המסע והמטרה אחד הם

בתהליך זה שקורה בתוכנו אנו משתנים ומתעצמים. טיהור זה, העצמה זאת, הם שמאפשרים ליוגי הטאנטרי לחוות באופן המלא ביותר את השלם, את חוויית האחדות. כשקונדאליני מגיעה לכתר הראש ומתחברת עם שיווא, כל המארג הפנימי שלנו חווה את החיבור הזה. המסע הזה אינו חד-פעמי. בכל אימון טאנטרי עולה הקונדאליני ומנותבת לכתר הראש, לשיווא, ובחזרתה היא מעניקה לכל הצ'אקרות את האיכות של שיווא, של השלם. בשביל היוגי הטאנטרי המסע והמטרה אחד הם, ובכל אימון, בין אם זה במדיטציה ובין אם בעבודה אנרגטית, או בתרגול אסנות ופראנאיאמה, הוא מכיר טוב יותר את הדרך אל השלם, וחווה חוויה עמוקה יותר של סמהרסיה, של החיבור ליקום. המסע הוא אינסופי, כי השלם הוא אינסופי. אילו היה סופי הוא לא היה שלם. וכך גם חייו של היוגי הטאנטרי, שאינם רצף של מאמץ על מנת להגיע אל היעד הנכסף, אלא מסע מרתק במופלא של היקום, בנפלאות היוגה.

 

 

מתוך הספר: שער ראשון - פרק 2

2)   מהרישי פאטאנג'לי:
שמונת איברי היוגה ועוד סוטרות נבחרות

מי היו הרישים?

הרישים הם חכמי היוגה הקדמונים, שדרכם התוודענו לעולם היוגה. פירוש המילה מהא– הגדול ביותר. פטאנג'לי נושא בתואר זה, מהא-רישי, בזכות ספרו, הידוע בשמות שונים, כגון 'יוגה סוטרות', או 'ספר הסוטרות של פטאנג'לי' ועוד, שנחשב ל"אורים ותומים" של היוגה. פטאנג'לי עצמו נחשב לאבי היוגה. הוא חי כנראה במאה ה-4 לפנה"ס. 

פירוש המילה סוטרה הוא פסוק, אפוריזם, משפט קצר תמציתי, היגד ובו תובנה או הנחיה הנובעת מתובנה. בימים קדומים שיטת הלימוד הייתה אוראלית, כלומר העברה ישירה ממורה לתלמיד. על התלמיד היה לשנן בעל פה את התורה של המורה ולחרוט אותה עמוק בתוכו, וזאת הסיבה לכך שהטקסטים נכתבו במקצבים שיריים או כפסוקים קצרים – סוטרות. לצד הסוטרות של פטאנג'לי יש ספר רב-ערך נוסף שנכתב באופן זה, והוא 'ספר הסוטרות של שיווא'. זהו אחד הטקסטים החשובים בפילוסופיה הקשמיר-שיוויסטית, וממנו שאבתי את שם ספרי – "נפלאות עולם היוגה".

פאטאנג'לי האיש שנחשב לאבי היוגה, היה או לא היה?

פטאנג'לי הוא איש-חידה בעולם היוגה הקלאסית. הוא כתב את אחד הטקסטים הנחשבים ביותר בעולם היוגה, ועדיין איננו יודעים עליו מאומה: מתי חי והיכן? מי היו תלמידיו? קיימת סברה שלא היה איש כזה באמת, וספר הסוטרות הוא בעצם סיכום תמציתי של דרך היוגה, פרי ניסיונם והתנסותם של הרישים. היה או לא היה – אין זה משנה את מהותו של הספר.

ב-194 סוטרות, המחולקות ל-4 פרקים, מנוסחות מטרות היוגה והדרכים לממש אותן. מן הראוי לציין שפטאנג'לי מביא עקרונות, תמרורים, סימני דרך, וגם הם (גם בגלל דרך הקיצור של הסוטרה) נושאים לעיתים אופי אניגמאטי. כל תלמיד יוגה צריך לשלב עקרונות אלה בחיים האמיתיים באמצעות התנסות ישירה ובעזרת מורה ליוגה אמיתי.

בפרק זה אתייחס לסוטרות אחדות, שלדעתי הן מרכזיות וחשובות למתרגל היוגה. בוודאי יש עוד הרבה סוטרת חשובות אחרות.

פרק 1

סוטרה 1: אתהה יוגה אנוסנאם – atha yoga'nusanam

פטאנג'לי מתחיל ישר לעניין: עכשיו העברת היוגה. סואמי ונקטאסננדה מבאר סוטרה זאת בספרו     'Enlightened Living': "עתה כאשר תלמיד אמיתי פוגש מורה נאור... בזמן הנכון ובמקום הנכון – העברת היוגה מתרחשת". ומיהו התלמיד הכן האמיתי? אומר באותו מקום ונקטסאננדה: "זה שמשוחרר מדעות קדומות, מלא באמונה ובאינטליגנציה, וניחן ברוח הנכונה של חקירה פנימית" (עמ' 15). תנאי קבלה לא פשוטים...

סוטרה 2: יוגה צ'יטה וריטי נירודהה – yogas chitta vrtti nirodhah

יוגה היא אודות השקטה, עצירה וריסון של גלי ההכרה המשתנים. המילה צ'יטה בטרמינולוגיה של היוגה היא גם שם כללי למילהmind  באנגלית, שאותה אני מתרגם כ"הכרה". היא גם מציינת את אחד מארבעת הכלים הנפשיים המנטאליים בהתאם לפסיכולוגיה של היוגה, שהם: מאנאס – קליטה; בודהי – חשיבה; צ'יטה – זיכרון תת-מודע; אהמקרה – אגו, תחושת האני. הכוונה בסוטרה לריסון ולהשקטה של מכלול כלי ההכרה, הנקראים בסנסקריט "אנטהקארנה". השקטה זאת תאפשר לנו לראות ולחוות את עצמנו ממקום אחר, ממקום של יוגה, בדומה למצב שבו רעש מנוע המכונית מונע מאיתנו לשמוע את קולות הטבע, ובשעה שנדומם את המנוע נוכל לשמוע את הציפורים ואף להריח את ניחוח הטבע משוחרר מריחות הבנזין.

סוטרה 3: ואז המתבונן פנימה רואה וחווה את טבעו האמיתי – tada drastuh svarupevastanam

המילה "דרשטו" משמעותה כאן ראייה פנימית, תובנה, התבוננות מדיטטיבית; המילה "רופה" היא "צורה", אבל כאן משמעותה אינה צורה חיצונית אלא מהות פנימית; והמילה "ואסטאנם" – "כמו שהיא" או "כמו שהוא לעצמו". וכך נפרש את הסוטרה הזאת ואת השתיים שלפניה: "העברה של יוגה ממורה לתלמיד אפשרית או מתרחשת כאשר הווריטי, אותה התרוצצות פנימית של מחשבות, אותו רעש בלתי-פוסק – נעצר. ברגע מבורך זה יכול היוגי לחוות את טבעו האמיתי, לחוות יוגה". מהו הטבע האמיתי? מהי יוגה? מהו מצב מבורך זה של חיבור ואחדות שפטאנג'לי קורא לו סאמאדהי? על כך, ועל הדרך להגיע אליו, צריך להמשיך ולחקור בספר של פטאנג'לי.

 

פרק 2

בסוטרה 29 פאטאנג'לי מביא את הלב של היוגה

סוטרה 29: יאמה, ניאמה, אסנה, פראנאיאמה, פראטיארה, דהרנה, דיאנה, סמהדהיו, אשטאב אנגאני –Yama, niama, asana, pranayama, pratyahara, dharana, dhyana, samadhayo, ashtav angani

שמונת איברי היוגה, המובילים את התלמיד לידיעה עצמית ולאחדות. פטאנג'לי מכנה שמונה עיקרים אלה שמונה איברים – אנגה בסנסקריט, ומכאן שאלה שמונת איברי היוגה שאיתם ובאמצעותם נחווה את השחרור מהנפרדות, ואת החיבור למי שאנחנו באמת. סאט צ'יט אננדה – תודעה נצחית, מוארת באהבה ובתובנה ומוצפת באושר עילאי. הדימוי של שמונת סוגי האימון היוגי לאיברים מלמד שכל סוגי האימון צריכים לעבוד בתיאום: לכל אחד מאיברי גוף האדם יש תפקיד ספציפי, ואולם השילוב ההרמוני והתיאום של כל אחד מהם עם הגוף כולו מאפשר את החיות והחיוניות של הגוף כמכלול. מכאן שהגישה ליוגה צריכה להיות הוליסטית ומערכתית, וכך גם האימון של התלמיד. זאת בניגוד לגישות אחרות, המתמקדות בסוגי אימון מסוימים, ומביאות את התלמיד להישגים יפים באותו תחום, אך אינן מביאות אותו אל מצב היוגה, מצב האחדות, בשל הזנחתם או אי-הפעלתם של יתר איברי היוגה. דבר נוסף חשוב לא פחות: כל סוגי האימון מכוונים לגוף, לנפש ולרוח כאחד, גם אם נקודת המוצא היא גופנית כמו האסנה. האימון אינו גופני בלבד. הוא מתחיל בגוף, ממשיך לאסנה, לתנוחה הנפשית, ומאציל על התנוחה הרוחנית.

יאמה וניאמה הם המדריכים הפנימיים, מורי הדרך אל החירות, הבאים מתוך עקרונות המוסר הפנימי הטבעי. הם מורי הדרך שלנו באימון היוגה במובן הרחב ביותר, יוגה בחיי יום-יום. נרחיב עליהם בדיון בסוטרה 30 ו-32.

אסנה ופראנאיאמה הם עיקרי הטכניקה היוגית לשינוי במצב התודעה.

פטאנג'לי אינו מציין סוגים שונים של אסנות שאנו מכירים בהאתה יוגה, אבל הוא מציין את עצם האסנה ואת חשיבות האימון באסנות. בסוטרה 46 הוא אומר: "סטהירה סוקהם אסנם" – אסנה צריכה להביא את המתרגל למצב כולל של יציבות ונועם. כל כך פשוט וכל כך מעמיק[1].

פראנאיאמה – מכלול תרגילי הנשימה, המביאים להעצמת הפראנה, כוח החיים, וליציבות של ההכרה (ראו גם ב"מבוא: פראנה ופראנאיאמה").

פרטיאהארה – הפנמת החושים או שחרור ההכרה מהאובייקטים החושיים. במצב זה היוגי מוכן לנסיקה אל החוויה והאמת הפנימית, וזה לא קל, כי החושים רצים כל הזמן החוצה.

דהארנה – ריכוז בלתי מופרע באובייקט נבחר. הדהארנה דומה להתבייתות של טיל חכם. הטיל הוא החשיבה, המתבייתת אל מטרה נחשקת, והמטרה היא החיבור הטוטאלי, האיחוד עם אנרגיית היקום.

דיאנה – מקובל לתרגמה כ"מדיטציה". היא השיוט של אותו טיל של החשיבה, או בהגדרה של פטאנג'לי: "זרם בלתי מופרע של מודעות לעבר אובייקט נבחר". בתהליך הדיאנה עוברת ההכרה תהליך של שינוי, זיכוך וריקון מכל מה שמעכב את ההגעה אל הסאמאדהי, את ההתמזגות עם האחד, אל המטרה של היוגה. תוך כדי הדיאנה סופג היוגי את אותם תדרים, או איכויות, המאפשרים לו לא רק להגיע לסאמאדהי, אלא להיות במצב זה של אחדות, חיבור מלא חמלה ואהבה, גם בחיי היום-יום, בעולם מלא בשונות – לחיות מתוך אחדות. סואמי שיואננדה (ראו לעיל) טבע את הסוטרה: "אחדות בתוך שונות".

 

סוטרה 30: אהימסה סאטיה אסטיה ברהמצ'אריה אפריגראהה יאמה –
Ahimsa satya asteya brahmacaria aparigraha yama

אהימסה – אי-אלימות; סאטיה – דבקות באמת; אסטֵיה – אי-צבירה; בראהמצ'אריה – התחברות אל היקום וקבלת היקום כמורה; אפריגראהה – התרחקות מחמדנות, מקנאה ומתאוות בצע.

יש המפרשים את היאמות כעיקרים של הימנעות או מצוות אי-עשייה. על פי הפילוסופיה של היוגה הטאנטרית הימנעות ואיסורים מגבירים את הייסורים ואינם מקרבים את הגאולה, ובהסתמכי על כך ועל סואמי ונקטאסננדה אני מפרש את אסטיה לא במשמעות "לא לגנוב", שזה הפירוש המקובל, אלא במשמעות "אי-צבירה". כל דבר שאנו צוברים ללא צורך אמיתי מונע מאיתנו את הזרימה המשוחררת אל השלם, ואם כל אחד יסתפק במה שבאמת הוא צריך לשם הקיום והזרימה לשלם, לאיש לא יחסר דבר, ולא יהיה צורך אמיתי או מדומה בגניבה.

כך גם לגבי ברהמאצ'ריה: נהוג לפרש זאת כהתנזרות ממין. אני רואה בברהמאצ'אריה למידה מברהמא, מהיקום, וזאת תוך כדי הקשבה וקבלה, שכן היקום הוא המורה הקוסמי המאפשר צמיחה והתפתחות.

אהימסה היא אי-אלימות, לא רק פיזית ונפשית, אלא רוחנית; אי-אלימות בכל מערכות החיים שלנו עם עצמנו ועם העולם סביבנו. מהטמה גאנדי, מענקי הרוח שבכל הזמנים, הוכיח שבאמצעות דבקות באהימסה אפשר להגיע לתוצאות פוליטיות גדולות: שחרור הודו מהקולוניאליזם הבריטי.

 

סוטרה 32: סוצ'ה סאנטושה טאפה סוואדהיאיה אישווארה פראנידנני ניאמה –
Sauca santosha tapah swadhyaye ishvara pranidhanani niyama

סוצ'ה – טוהר, ניקיון, היגיינה של הגוף, של הנשימה ושל הנשמה. היגיינה של הנפש: לראות בכל דבר את הצד הטהור שלו.

סאנטושה – שביעות רצון, היכולת לראות בכל דבר מתנה, גם אם אינו קל, לפתח מזג נוח ונעים לעצמי ולאחר, לחייך חיוך פנימי וחיצוני, לראות את חצי הכוס המלאה.

טאפאס – אש. לקבל באהבה את האש של תמורות החיים, את האש מהחיכוך בין האגו לבין העצמי, לראות בקושי הזה, בחום הזה, זיכוך וטיהור הכרחיים להמשך ההתפתחות. לא לברוח מהקושי אלא לצרוף את האגו באש של הקושי.

סוואדיהיאיה – לימוד עצמי, וגם זימרה של מנטרות המחברות אותנו לאחד, לשלם.

סהדנה – רכישת הרגלי עבודה ואימון עצמי, המאפשרים את הבשלתה של אמנות היוגה בתוכנו.

אישווארה פראנידאנני – התמסרות, ויתור וקבלה של הטוב והרע שהיקום מזמן לנו. למרות האימון והעשייה האקטיבית על היוגי לדעת שלא הכול נתון בידינו, ולא תמיד אנו יודעים למה. אם נדע להוסיף לחיינו את ההבנה הזאת, את הוויתור, את הקבלה ואת ההתמסרות של מה שהיקום מזמן לנו, נוכל להמשיך לצמוח אל היוגה, אל השחרור, אל החירות.

---

[1] sthira sukham asanam פסוקי היוגה לפטאנג'לי  2/46

---